לא תכננתי להיות זו שמבינה כאב.
פשוט הגעתי למקום שבו לא הייתה לי ברירה הגוף שלי קרס, הלב שלי נשבר,  והעולם עצר לי את החיים באמצע. 

ילדתי את הבן שלי, חיים חדשים בעולם.
ואז איבדתי את אמא שלי ,החיים נלקחו ממני.
הלב שלי היה באבל, והגוף עדיין מנסה להחלים מהלידה.

נלחמתי בשביל לנשום. ודווקא משם מהמקום הכי נמוך, 

הכי חשוך משהו בתוכי קם. 

לא בגאווה. לא עם ביטחון.

רק עם קול אחד קטן שאמר: 

 “קומי. זה לא הסוף. זאת רק ההתחלה.” 

חקרתי. כאבתי. טיפלתי. נשמתי. נפלתי. קמתי.
והיום אני כאן. לא מושלמת. אבל כאן.

פשוט אחת שהכירה כאב, ולמדה איך לחיות בתוכו –

עד שהוא התחיל להתרכך. ולהעלם.

ולמדתי, שגם מתוך החושך הכי עמוק אפשר לבחור בחיים.

אני כאן ללוות אותך,
להזכיר לך שאת לא לבד,
ושהאור קיים, גם כשלא רואים אותו.